איך משתנים החיים בין נקודת החופש הגדולה ביותר בחייו של אדם, בשנות ה-20 שלו, לבין התחושה הכבולה שחשים רבים בשנות ה-40?

ישנה נקודה בחייו של אדם בה הוא חופשי מכל חוב. הוא השתחרר מכבלי הוריו, הוא סיים שרות צבאי או לאומי, הוא רווק.
בנקודת החופש הזו רבים בוחרים לטוס ולהיזרק באיזה נקודה נידחת בעולם לממש את חרותם ולציין את סוף הסבל של היותם תלויים או חייבים בדבר.
נקודה זו בחייו, המפגש עם אין סוף האפשרויות, מביאה בתהליך מסוים את האדם לעשות דבר מדהים.

בשלב זה הוא מתחיל לאבד מהחופש שלו. הוא מתחיל מסלול לימודים וקריירה, שלרוב גם אם לא מתאים לו הוא לא ישנה אותו, הוא מתחתן ומביא ילדים לעולם כשכל ילד מביא איתו ירידה בדרגת החופש, הוא בונה את ביתו ולשם כך לוקח משכנתה בלתי נסבלת ועוד. בעוד הדרישות מהאדם הולכות וגדלות, בבית, בעבודה ועוד, משאביו נשארים קבועים. בתחילת שנות העשרים הוא דמיין איך הוא כובש את העולם. בתחילת שנות הארבעים הוא עייף, לחוץ ושחוק. מנקודת שיא של חופש אדם מוצא את עצמו כבול במסגרות חייו. האבסורד הוא שבהיתן לו אפשרות חזרה אחורה ובחירה מחודשת, הוא לא היה משנה דבר!!

התסמינים של הבעיה

שליש מהזוגות הנשואים בישראל מתגרשים. דבר לא מכין את הזוג המאוהב לעבודה הקשה שמחכה לו בסוף ההתאהבות.
ההתאהבות, זיקוקי דינור צבעוניים שמתפוצצים להם בשמיים, תקופה של עד שלוש שנים בחייו של זוג מתחלפת ברשימת מכולת של חובות הדדיים, פשרות וויתורים קשים.
תסמין נוסף קשור לעולם העבודה: סקר מהיר של האוכלוסייה העובדת בו נשאל את העובד שיש לו שכר ממוצע , ביטחון תעסוקתי ותנאים סוציאליים נלווים ולא טוב לו בעבודה, האם יעזוב, לרוב, נענה בשלילה.
עובדים, פוחדים לעזוב את מקום העבודה שלהם ובצדק. מצב זה מביא ללחצים מרובים בעבודה, שחיקה, ירידה במוטיבציה, תסכול, תחושה של חוסר משמעות ופוטנציאל מבוזבז.
הריקוד האינטנסיבי של משפחה וקריירה מביא איתו תסכולים רבים – מחד האדם מחויב להשקיע שעות עבודה מרובות בעבודה בשם פיתוח הקרירה ומאידך רוצה לבלות זמן עם המשפחה להיות שותף פעיל בגידול הילדים ועוד.
ההרגשה של ניהול זמן קלוקל מתעצמת בבואנו לקבוע סדרי עדיפות. אנו מתעסקים בדחוף במקום בחשוב. כך יוצא שבמקום שננהל את הזמן, הזמן מנהל אותנו. במקום שננהל את החיים, אנו מכבים שרפות והחיים מנהלים אותנו.